זה סיפור על יחסים, זה סיפור על התפתחות, זה סיפור על דרך. זה סיפור לפני השינה על גבר צעיר ונחוש בתחילת המסע המדהים של החיים שלו. אז יואב, בכיף שלי להיות אבא שלך והסיפור הזה מוקדש לך באהבה.
כדאי שתשבו כי זה מתחיל:
ברגע שיואב יצא מהבית היה ברור שזה יהיה מסע מיוחד. הוא שם על גבו את תיק המסע אותו ארז חלקית ולמרות שהוא לא ידע מה עוד הוא צריך, הוא ידע שהוא ימצא את זה בדרך.
כל אחד לדרכו
כמעט מיד בתחילת המסע הצטרף אליו אדם לא מוכר. “אתה לבוש מידי והולך מהר מידי”, אמר הזר. “במקום שאנחנו הולכים אליו אתה צריך לבוא רגוע, כפכפים, מכנסיי גולשים. תראה אותך, מה זה התיק המסורבל הזה? תוריד את הכל”. יואב ניסה להודות על העצה ולהסביר שהוא יודע מה הוא צריך, אבל הזר לא וויתר. הוא התקשר להורים של יואב והסביר להם ארוכות ש”זה ממש לא בסדר, ושכך זה לא יתכן ולא ניתן להמשיך ככה ואולי כדאי להביא עוד אנשים שיעזרו…” לאחר זמן מה הם הגיעו לצומת דרכים, יואב פנה שמאלה לכיוון ההרים בעוד הזר פנה ימינה לכיוון הים. “לאן אתה הולך, אני מכיר את הדרך וזו לא הדרך אמר הזר, אתה הולך לאיבוד, מה אתה חושב שאתה עושה?” וממש אחז בידו של יואב כדי למשוך אותו, אבל יואב חשב לעצמו “אני חושב שאני אעשה מה שאני רוצה” וענה: “כנראה שאנחנו לא הולכים לאותו מקום”. יואב השתחרר מהאחיזה והמשיך בדרכו. שעכשיו הייתה שלווה יותר. היה לו כבר המון ידע על הים, מה יש שם, למה לצפות ובמה צריך להצטייד כדי ללכת לים. יואב קיבל מהזר קרם הגנה שיכול אולי לשמש אותו בהמשך דרכו והוא למד מהזר המון. בעתיד אם יחליט ללכת לים הוא ישתמש בידע הזה. אבל כרגע זה טיול אחר.
באופן מפתיע, ברגע שנפרדו יואב כבר לא כל כך עניין את הזר, שנראה עכשיו עסוק ב”לצוד” ילד אחר ולהוריד אותו מדרכו.
בשבילך, הדרך שלך היא תמיד הדרך הקלה.
יואב המשיך ללכת בדרכו. הוא לא מיהר אבל גם לא עצר. אנשים שבאו מולו בדרך הקפידו להגיד לו שהוא לא בדרך הנכונה ושיצטרף אליהם, הם יודעים את הדרך. לאנשים תמיד יש דיעה ותמיד הם חושבים שהדרך שלהם היא הדרך הנכונה. זה נכון במידה שווה לגבי ראש ממשלה ולגבי פועל פשוט. ברור שלא כולם צודקים ולכן עיצה, היא אדם המספר על דרכו, אין לה משמעות גדולה לגבי דרכך. ובכל זאת יואב הקפיד להקשיב לאנשים ולמד מהם המון על מקומות מעניינים ועל סכנות והזדמנויות אותן אולי יפגוש בדרכו ואולי לא.
אחד מאותם אנשים שבאו מולו עצר את מסעו והסביר ליואב שהוא בדרך הלא נכונה. “תקשיב” הוא אמר, “תסתכל על הדרך שלפניך, כולה בעליה, בחלקה אין אפילו שבילים, בחלקה אפילו “אין-שבילים” אין. רבים וטובים שניסו ללכת בדרכים דומות נכשלו. מצד שני אם תסתכל אחורה, תראה שהדרך כולה בירידה, קלה ופשוטה ואנשים רבים צועדים בה. אנחנו מעודדים האחד את השני ומקבלים כח מכך שרבים כל כך בוחרים בדרך הקלה”. יואב לא חשב שהדרך שלו היא קשה, ההפך היא היתה דרך יפה ומרתקת. “תראה” אמר האיש, “אני נותן לך עכשיו הזדמנות להצטרף אלי, ללכת במורד הדרך הקלה כפי שכל כך הרבה מאיתנו עושים או להמשיך בדרכך הקשה. הבחירה היא שלך ואתה תשלם את מחיר של ההחלטה שלך”. יואב חייך. הוא הבין שהאיש לא נותן לו הזדמנות אלה מנסה למנוע ממנו הזדמנות. כמובן שהדבר לא נעשה מתוך רוע-לב אלא מתוך אנושיות ולכן יואב לא כעס והשיב בנימוס כי עכשיו ימשיך בדרכו. האיש דווקא כן כעס. “אתה עקשן סינן מבין שיניו”. אם אני בוחר להיות נאמן לדרכי, איך זה הופך אותי לעקשן חשב לעצמו יואב. העניין הטריד את יואב עד שלבסוף הבין, אנשים אומרים לך שאתה עקשן כאשר הם מתוסכלים מכך שלא הצליחו לגרום לך ללכת בדרכם. “אני לא יודע אם אתה צודק” אמר יואב, “אבל אני אלמד את זה בדרכי”.
חברים לדרך
עבר זמן ויואב עבר כברת דרך. הוא פגש אנשים רבים בדרכו. חלקם היו לחברים לדרך, נפגשו בצומת אחד ונפרדו בהמשך, כל אחד ממשיך בדרכו. אחדים פגש יואב שוב ושוב שעה שדרכיהם שבו ונפגשו. כך למד כי יש יותר מדרך אחת להגיע לאותו מקום ויותר מדרך אחת להתקדם. תמיד הם שיתפו בחוויות והעשירו את עולמם, אבל יואב ידע שגם כאשר הולכים יחד, וגם כאשר הדרכים שזורות האחת בשניה עד שכבר אי אפשר להבדיל, הוא תמיד נשאר נאמן לדרכו.
היעדים של אחרים, הם רק תחנות בדרך שלך
למדתי המון חשב לעצמו יואב, שעה שהגיע לפונדק שבצומת הדרכים הגבוה ביותר אליו הגיע עד היום. הוא נהנה מההישג והתלבט באיזו דרך להמשיך, לכן בחר לחכות עם ההחלטה מספר ימים ובינתיים לנח קצת. בשלב זה יואב כבר ידע שלא באמת חשוב באיזה דרך יבחר חשוב יותר איך ילך בה. הוא כבר ידע שלא חשוב לאן מובילה הדרך, חשוב יותר את מי הוא יפגוש. בזמן שחשב לעצמו, מבטו ריחף על אחת הפסגות והוא החל לחלום בהקיץ, “בחירה מצוינת איש צעיר” יואב התעורר. לידו עמד הבעלים של הפונדק “אני אומר לך מניסיוני, רואה את הפיסגה הגבוהה שם למעלה אתה לא הראשון שחולם עליה. גם אני מגיל צעיר חלמתי להגיע אליה ופעמים רבות כמעט והצלחתי. אבל עכשיו לאחר שניסיתי במשך שנים, הבנתי שאני לא רוצה להגיע אליה, אני רוצה להמשיך ולחלום עליה. לכן הקמתי את הפונדק הזה כאן מול פיסגת חלומותי כדי שאנשים יבואו ואוכל למכור להם את החלום שלי. זמן רב בזבזתי לפני שהבנתי שאני מנסה להגשים חלום במקום להגשים את עצמי ועכשיו אולי כבר מאוחר מידי בשביל זה. זה מאוד מתסכל, אבל חלום של אחד יכול להיות המציאות של אחר, אולי אתה תשיג את הפיסגה הזו. היא שווה את המאמץ”.
אכן זו היתה פיסגה יפה, גבוהה ונוצצת, חשב לעצמו יואב, ללא ספק יעד ראוי. אבל אולי יש פסגות גבוהות ונוצצות ממנה? ואולי בכלל ארצה לים, ואז מה, אשאיר את הפיסגה שלי מאחור? האם הפיסגה הנפלאה הזו היא שוות ערך לחופש ולדרך שלי? ואז פתאום זה הכה בו… הדרך שלו לא מובילה אותו לשום מקום! (מה שמפחיד הרבה מאוד אנשים), אבל באותו הזמן היא מובילה אותו לכל המקומות! (מה שבלתי נתפס מבחינת הרבה אנשים). יואב הבין את מה שתמיד ידע: הדרך שלו היא המקום המיוחד שלו, משקיפה להרים, לים, לעמקים ביום ובלילה. כל זמן שיהיה נאמן לעצמו ולדרך שלו הוא יהיה חופשי, מצליח ומאושר.
פיסגת החלומות
יואב נשאר בפונדק תקופה, עזר לבעל הפונדק ולמד כל מה שהיה יכול על ניהול פונדק. הם הפכו לחברים טובים, נהנו לשמוע את סיפורי האורחים ולספר את סיפוריהם שנשמעו תמיד מוגזמים, גם כאשר הקפידו לדייק בפרטים. בוקר אחד כשבעל הפונדק יצא עם כוס הקפה שלו להשקיף על הפיסגה, הוא ראה עליה את יואב מנפנף לו לשלום. “חוצפן (-: איך זה להגיע לפיסגה?” צעק. “בוא לראות בעצמך!” קרא לעברו יואב ושלח לבעל הפונדק מפה עם הדרך לפיסגת החלומות שלו. מיד לאחר מכן המשיך יואב בדרכו.
כתב: ערן יורן
דה-מרקר-קפה: 47,953 צפיות