יש משהו באהבה, שמונע ממך מלהכנס לכלא.
קשה לי לדמיין ילד שמעיר אותי כל בוקר עם אגרוף לפנים וזוכה לספר על זה בגן. אבל כשזה הילד שלך אתה אפילו מוצא את עצמך מספר על זה לחברים. וצוחק. לפני כמה ימים מצאתי את עצמי בשיחה עם יובל. הוא אמר לי: “אבא, יש לך בולבול ממש גדול” והראה עם הידיים <–> ישר הסברתי לילד שעשיתי מקלחת קרה, אבל הוא התעקש שהתנועה הקטנה שהוא מראה מציינת ממש גדול. לא שאיכפת לי מזה שהילד מפרגן לי, אבל הפחד מפני סיטואציה שבה הוא משוויץ (בצירוף פנטומימה) בפני אבא של אביר מהגן או גרוע מכך בפני אמא של יובל הבת, הוביל לשיחה בה אני כל הזמן מראה תנועות גדולות יותר יותר ומעודד את הילד להגזים. אחרי עשרים דקות של אי הסכמה סביב ההגדרה: מה זה בכלל גדול, סיכמנו שיש לי בולבול כמו לפיל אפריקאי. אני לא יודע אם זה טוב אבל אני בטוח שבגדול, זה יביא כבוד למשפחה.
(ערן יורן)