עברה בדיוק חצי שנה מה-7 באוקטובר 2023. המלחמה הזו אינה מהקצרות, ולכן אין ברירה מלבד לכתוב פוסט ארוך ומפורט, אשר חושף צעד אחר צעד את האבלוציה של ״פורום משפחות החטופים״ וההתרחקות שלו מהאינטרסים של המשפחות עצמן. הפוסט מתאר את השימוש שעושה, לדעתי, פורום המשפחות בקונצנזוס סביב נושא החטופים והמשפחות לטובת מטרות אחרות אשר עומדות בניגוד מובהק לאינטרס של המשפחות. הפוסט מציב את המהלכים שמוביל הפורום מול הקונטקס הנכון ונותן הצצה אל ״דיאלוג״ המסרים וההשפעה בין פעילות ״פורום משפחות החטופים״ ומהלכים של גופים משפיעים אחרים כמו הממשלה, הקהילה העולמית ולהבדיל אלף אלפי הבדלות אירגון החמאס. הפוסט מסתיים בתאור במפות האינטרנסים של ״המושכים בחוטים״ אל מול מפת האינטרסים של משפחות החטופים ונותן דוגמאות קונקרטיות לפעילויות אשר לדעתי פורום המשפחות חייב לעשות כבר היום. מדובר במהלכים ובפעילויות אותם ניתן להתחיל לעשות באופן מיידי ושיכולים להתגלות כמאוד אפקטיבים.
מי ישחרר את משפחות החטופים שנחטפו בעצמן על ידי בעלי אינטרסים וגורמים פוליטים?
אם יש משהו שה-7 באוקטובר לימד אותנו באופן מובהק זה שבניין כח הוא תמיד לצורך השימוש בכח. זו נקודת הכשל של הקונספציה שקרסה, זו שראתה בבניין הכח החמאסי כ״צרכי ראווה״, כאילו שיש אינטרס אחד לשמור על שקט ואינטרס מקביל להציג ״בניין כח״. קונספציה שנכתבה על ידי אנשים שלא השכילו להבין שהשמירה על שקט היא רק טקטיקה שנועדה לאפשר את בניין הכח. אנחנו רואים את אותה התנהגות גם אצל האירנים, חיזבללה, החותים ואחרים. הם בונים כח ושומרים על ה״משוואות״ עד לשעת הכושר בה הם פתאום פועלים ומשתמשים במלוא הכח. בואו נזכור את הנוסחה הזו של בניית הכח עד להפעלתו ונראה אותה בהקשר של משפחות החטופים מטה משפחות החטופים.
לפני שאני מתחיל, גילוי נאות. אני לא מתומכי ביבי. אני חושב שהוא צריך ללכת הביתה, לאו דווקא בגלל שהוא מושחת כן או לא, אלא בגלל ששתי קדנציות זה מספיק לראש ממשלה. לכל ראש ממשלה. בקדנציה הראשונה יפעל כדי להבחר שוב ובשניה יפעל כדי להעמיד לעצמו מחליף מהמחנה שלו. זה בריא יותר לכולנו. אז לדעתי ביבי היה צריך לסיים את תפקידו הרבה לפני ה-7 באוקטובר, ולאחר מכן בוודאי ובוודאי. אבל… זה לא קשור לחטופים ולמשפחות החטופים או לאינטרסים האמיתיים שלהם.
אימפריות נופלות לאט
אבל קונספציות קורסות ברגע
ומתתרסקות על העם
שבת ה-7 באוקטובר, המוזיקה התחלפה בקולות ירי ובצעקות כאב ושבר ועד הערב כבר נולד מושג חדש ״משפחות החטופים״. הן נולדו לתוך תוהו ובוהו ומהרגע הראשון היו אבודות. אף אחד לא ידע מי נחטף, מי נרצח, מי מתחבא, את מי ימצאו רק לאחר מספר ימים ואת מי בכלל לא ימצאו ולא ידעו עליו דבר. צה״ל היה עסוק בלהתארגן על עצמו מול המחדל הבטחוני הגדול ביותר מאז קום המדינה. הממשלה לא תיפקדה בתחומים רבים ובכללם בטיפול במשפחות. אף גוף ממשלתי לא הבין מה זה הדבר הזה בכלל. אבל לחיים יש דינמיקה משל עצמם. אנשים, משפחות שלמות חיפשו מענה, תמיכה, תשובות, הכוונה, אוזן קשבת, משהו. והמדינה לא היתה שם. אל הוואקום הזה נשאבו אזרחים ותורמים מהארץ ומחו״ל. אנשים טובים, שזו המילה הנרדפת לאנשים רגילים, שבאמת באו לעשות טוב ולתמוך: מי בזמן, מי בתרומות ומי בכסף. הרבה כסף. המון כסף. יש מי שיגיד יותר מידי כסף. וכשנכנס הכסף, פתאום, משפחות החטופים נהיו מעניינות.
בעולם האמיתי משפחות החטופים הן תמונה של הישראליות. משפחות מכל הרחבי המדינה, מכל שכבות האוכלוסיה, התפלגות טבעית של תפיסות עולם, דתות, זרמים ודיעות פוליטיות. כולם רוצים רק דבר אחד: לקבל את בני המשפחה שלהם בחזרה. בריאים ושלמים. ולא בהקדם האפשרי, אלא עכשיו. על הרקע הזה ומתוך צורך אמיתי התגבש מטה משפחות החטופים. בגלגולו הראשון המטה הוא האנשים שהיו זמינים למשימה. המטה לא מייצג אף אחד ומתוקף כך הוא מייצג את כולם, התקשורת מחבקת והציבור תומך. כולם בעד המשפחות בשעתן הקשה. הכאב והפחדים של רובינו מתגמדים מול האסון של משפחות החטופים ובמפגן סולידריות ענק נוסדת ברחבת מוזיאון תל-אביב כיכר החטופים – מטרים ספורים מהקריה, משרדי הממשלה והבור.
לא הייתי בוחר במדיח כלים בלי אחריות.
אז בראש ממשלה?
ואז זה קיבל תפנית. ב-6 באוקטובר כולנו עדיין היינו על רכבת השדים של ״ממשלה של ימין על מלא מלא״, ״המהפכה המשטרית״ / ״הרפורמה המשפטית״ ו״רק לא ביבי״. לפחות בטווח הקצר, ה-7 באוקטובר הוא חיסול ממוקד של המהפכה המישטרית / הרפורמה המשפטית. באותה מידה ה-7 באוקטובר הוא גם ברקס על מלא מלא לפעילות בקפלן, למאבק ״רק לא ביבי״. כשכל הטייסים הניעו את המטוסים ו-130% מהמילואימניקים לבשו מדים, היה נראה שהפוליטיקאים חישבו מסלול מחדש ופשטו אותם, לרגע אפשר היה להאמין שהם יפסיקו להלחם בינהם כי איך אפשר לפעול נגד ראש הממשלה בזמן שעברנו טבח, בזמן מלחמה? יאיר לפיד תמך בממשלה, אזינקוט וגנץ׳ הצטרפו לממשלה. ראש השב״כ, ראש אמ״ן, הרמטכ״ל שר הביטחון ורבים נוספים לקחו אחריות באופן פומבי וכל המנגנון האדיר שהוקם ונלחם במהפכה המשטרית וממשלת הימין נשאר בפול אנרגיה… ובניוטרל. ובדיוק ברגע הזה ביבי, ראש הממשלה, האדם שעומד בראש המערכת לא לקח אחריות.
כשאתה מתחפר, אתה חופר את הבור של עצמך.
ביבי מסרב לקחת אחריות אישית על ה-7 באוקטובר. ״יהיה זמן לחקור ולבוא חשבון עם האשמים״. ״ישאלו שאלות קשות, ״גם אני אצטרף לתת תשובות״ הוא אומר אבל לא לוקח אחריות. בזמן שאזרחי המדינה שמים את ההבדלים והמחלוקות בצד ונלחמים כתף לכתף במחבלים, בכאב, באסון הנורא שנפל עלינו, בזמן שישראל היפה מתגלה (וכן, אנחנו עדין ״יפי הבלורית והתואר״) אנשים מתגייסים ותומכים בתושבי הדרום והצפון, תורמים הכל, כל מה שאפשר מזמן ועד דירות. פתאום גילינו מחדש שאנחנו לא שמאל וימין אלא ישראלים. הייטקיסטים גילו שהם יכולים לעבוד בחקלאות. ערבים גילו שהם ישראלים. מהר מאוד כולם נקראים אל הדגל, תוך שעות, גג ימים כולם לוקחים אחריות ונקראים אל הדגל. בזמן שרוב מוסדות המדינה עדין לא מתפקדים המילואימניקים מתגייסים ולוקחים אחריות על העשיה הצבאית. האזרחים מתגייסים ולוקחים אחריות על הפעילות האזרחית ומנגד ראש הממשלה בנאום לאומה, בקולו לא לוקח אחריות. כמובן שהמערכת הפוליטית ממהרת לישר קו ולהתנער אף היא מאחריות. ״יהיה זמן לחקור ובדוק את הכל אבל לא עכשיו, לא בזמן מלחמה, עכשיו צריך לנצח״ אומר ראש הממשלה והמערכת הפוליטת מהדהדת את המסר.
פצעי הקרע בעם, שרק ב-7 באוקטובר התחילו להגליד נפתחים מחדש. שני מחנות חוזרים ומסתמנים בעם. הראשון הוא המחנה שתומך בראש הממשלה ״צריך לחקור אבל לא בזמן מלחמה״, ״לא מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה, זה ניצחון לחמאס״. ביבי בונה את המחנה הזה, והפוליטיאים, בעיקר מהממשלה מתחברים אליו ומתחפרים בעמדה הזו. בפוליטיקה, ממש כמו בפיזיקה כל פעולה מייצרת פעולת נגד. המחנה ״רק לא ביבי״ שעד ה-7 באוקטובר הפעיל מנגנון חזק, פעיל ויעיל ובתחילת המלחמה נשאר עם המון אנרגיה וגם סיבות חדשות להחלפת ראש הממשלה, מזהה את ההתחפרות של ביבי במסר ״אני לא אחראי״ וברור כי ביבי נפל לתוך הבור שחפר לעצמו. אתה הראש – אתה אחראי הם מכריזים ״אתה הראש – אתה אשם״ היא הסיסמא שתתנוסס עוד מעט על השלטים באיילון.
אתה הראש – אתה אחראי.
האמירה הזו שהיא כל כך פשוטה, טבעית, והגיונית, אמירה שהיא הבסיס לכל ניהול תקין. אמירה פשוטה שכל מנכ״ל וכל מפקד יודע. ולמרות זאת היא אינה מקובלת על ראש הממשלה. ומכיוון שביבי דחה את הנוסחה הזו הוא הפך אותה לסיסמא פוליטית הפועלת נגדו. מחנה ״רק לא ביבי״ ממהר לאמץ את הנוסחה הזו כסיסמא פוליטית, ככלי ניגוח להשגת המטרה ״הישנה והטובה״ של החלפת ראש הממשלה. הם גם יודעים שמרגע שהאמירה הפכה לפוליטית היא מאבדת הרבה מכוחה. יש צורך בקונצנזוס כדי להחליף את ראש הממשלה וזה הרגע שבו אנשי המנגנון ה״רק לא ביבי״ מזהים את הפוטנציאל האדיר שטמון עבורם במשפחות החטופים.
מהפכה וחטיפה בשידור חי
זה קורה זמן קצר אחרי ה-7 באוקטובר כאשר מוטחות במי שעמד בראש מטה משפחות החטופים האשמות כי הוא מקורב מידי לביבי ושרה, כאילו שבסיטואציה הזו קירבה לראש הממשלה מנוגדת לאינטרס של המשפחות. אירגונים, מקורבים ומשפיענים שונים יוצרים קשר עם מטה משפחות החטופים ומציעים להם עזרה מיועצי התקשורת הטובים ביותר, מעמידים לרשותם מנגנון חזק ומשומן. פורסים בפניהם רשת של אנשים מחוברים ורבי השפעה בארץ ובחו״ל. זה לא כוחות, בשלב הזה מטה משפחות החטופים עדיין לא מגובש לחלוטין, חברי המטה שרויים עמוק בתוך הטראומה האישית וההצעות של אותם יועצים ומקורבים נשמעות מפתות מאוד, ברור שבני המשפחות מעוניינים שהחטופים יחזרו עכשיו. מייד כולם.
בתקשורת מתחילים קמפיינים נגד האנשים שמובילים את המטה. נאמר שהם מקורבים לראש הממשלה, שראש הממשלה מנסה לשלוט דרכם במשפחות, שההנהגה האורגנית שנולדה מתוך המשפחות אינה מקצועית ואינה מתאימה לגודל וחשיבות האירוע, שחייבים אנשי מקצוע שיובילו. ובמקרה, ממש במקרה, המנגנון של קפלן כבר משומן, מתודלק, מוכן וזמין. נשמח לעזור!
האנשים שהובילו את המטה בתחילת הדרך לא עומדים בלחץ ועוזבים, ״אנשי המקצוע״ נכנסים ובתגובה חלק מהמשפחות מודיעות שהמטה כבר לא מייצג אותן. התקשורת מדווחת שכמובן שיש בין משפחות החטופים מגוון דיעות אבל מטה משפחות החטופים מייצג את הרוב והוא שקובע את הנרטיב והמסרים. אין זמן להתברבר, אנחנו רוצים שכולם יחזרו עכשיו. וככה בלי בושה, לאור יום, במהדורות הראשיות נחטפו משפחות החטופים והם אפילו לא שמו לב.
זוכרים את בניין הכח… הנה הוא חזר.
מטה משפחות החטופים וכמובן הפעלויות שלו הוגדרו מייד כ-אפוליטיות. נכון שיש במטה אנשים עם דיעות פוליטיות כאלו ואחרות אבל זה לא פוסל אותם, הם חלק מהעם, כמו משפחות החטופים כולנו ב״חרא״ הזה ביחד – ביחד ננצח. לאורך תקופה משמעותית שתי המשימות העיקריות של מטה משפחות החטופים היו לאפשר את בניין הכח:
המשימה הראשונה – לרדד עד כמה שאפשר את האמירה הפוליטית וליצור מסר מחבר שציבורים רחבים עד כמה שניתן יתחברו אליו ויתמכו בו, ובאופן הזה לבנות ״צבא״ גדול מעורב ומחוייב ריגשית שיופעל ביום פקודה. BringThemHome# נולד. מסר פשוט, חד ובאמת באמת מסר טוב.
המשימה השניה – ביסוס ה״עובדה״ שלמשפחות החטופים מותר להגיד ולעשות הכל. המטרה שלהם קדושה, הם פועלים מהלב, איך אתה היית מתנהג במקרה והבן, הבת, אמא או אבא שלך היו נחטפים? אנחנו נשאלים מול כל מיני טירלולים ונאמר לנו שכחברה אנחנו חייבים להיות מכילים, לא שיפוטיים כלפיהם ולתת להם ״לשחרר קיטור״.
החלק הראשון של הפעילות, נשען על האמת של התקופה – ביחד ננצח.
רוח האחדות שפשטה בעם הורידה (או לפחות הנמיכה) הגנות ישנות, קירבה בין אנשים והיא מאפשרת שיח מחבק ומחבר. משפחות החטופים הן בלב ליבו של הקונצנזוס. מי לא רוצה שהחטופים יחזרו? כל מי שפגש את המשפחות, אם בכיכר החטופים, בטלוויזיה או ברשתות החברתיות יוצא עם דמעות. הלב יוצא אליהם. הם חיים את הסיוט והפחדים של כולנו. הסיפורים מזעזעים וההתמודדות שלהם הירואית ומעוררת כבוד. סכומיי כסף אדירים שמוקצים למדיה רוכשים שעות תוכן, שלטים, פעילות ברשתות אין ערוץ מדיה שלא נשטף ונצבע בצבעי המסרים של משפחות החטופים. הרצון של המדיה לתרום ולהרתם לפעילות מהווה מכפיל כח משמעותי. חיבור אינטרנסים בין ישראליות ואזרחות טובה, תוכן חשוב, רלוונטי, מעניין ומביא רייטינג, הכנסה יפה, יד לוחצת יד והאנשים המעורבים.
בלי קמצוץ של ציניות אני חייב לפרגן לפרזנטורים של משפחות החטופים. הם מצויינים, הם מדברים באופן רהוט, מספרים היטב את הסיפור שלהם, הם לא מתפרקים, הם רגישים, נחושים וממוקדי מטרה. הם רוצים את המשפחה בחזרה. מעורר כבוד והערצה לראות אותם. אתה יודע שהם מרוסקים מבפנים ויחד עם זאת הם מצליחים לאסוף את עצמם ולהציג עוצמה וחזית מאוחדת. הם תומכים ומחבקים האחד על השני. הלב יוצא אליהם.
ואז נחתמת עיסקת החטופים הראשונה ואנשים משתחררים ויוצאים הביתה והם נראים ״בסדר״ הם על הרגליים, הם שלמים. ילדים, נשים, מעט גברים אבל זה נותן תיקווה. משפחות החטופים נשארות מאוחדות. רוב המשפחות שבני המשפחה שלהם חזרו נשארות פעילות. ״אנחנו רוצים את כולם בחזרה.״ זה מסר כל כך חזק.
הזמן עובר והפעילות משתנה. הקמפיין שהחל כתמיכה חברתית במשפחות החטופים עובר פאזה והופך לקמפיין מחאה חברתית ״למען שחרור החטופים״. לאט לאט מתחיל מטה התמיכה במשפחות החטופים להפריח בלוני ניסוי, בודקים ומשכללים את המסרים. המילה עכשיו מצטרפת לקמפיין והופכת לחלק משמעותי מהמסר שצועקים מהבמה, בהפגנות ומעל השלטים. ההאשטג המעודכן: BringThemHomeNow#
למה החטופים עד לא חזרו – הסיבה האמיתית
אנחנו חיים ונלחמים במזרח התיכון והזמן כאן ארוך יותר. תרבות של שאוויה שאוויה, של דרווישים וגמלים, במזרח התיכון יש סבלנות ויש זיכרון ארוך, עד אברהם אבינו. בשכונה שלנו זמן הוא כח – אבל אנחנו מדינה בלי סבלנות וחברה עם הפרעת קשב, הכל חייב להיות כאן ועכשיו. לא הכי טוב אלא עכשיו. המילה עכשיו היא מזהה מיתוגי של פעילויות שמאל רבות והיא עוברת כחוט השני מפעילות לפעילות לאורך השנים: שלום – עכשיו! להחליף את הממשלה – עכשיו! תתפתר – עכשיו! להחזיר את החטופים הביתה – עכשיו! זה עובד יפה. משפחות החטופים נקרעות בין משאלת הלב לחזרת החטופים עכשיו ושיסתיים כבר הסיוט הזה לבין המציאות המזעזעת שבה בני משפחתם החטופים הם ״סחורה״ בידי החמאס. ברצותו ישחרר אותם וברצותו יפגע בהם. בחמאס יודעים היטב שהחטופים הם נשק יום הדין שלהם, זו הדרך שלהם להכאיב לנו ולפגוע בנו והם עושים זאת ברשעות ובציניות.
במצב הקיים אין לחמאס מוטיבציה לשחרר את החטופים, ההפך. לאחר שיחרור החטופים יהיה לישראל קל יותר להמשיך במלחמה להשמדת חמאס – הכרזנו שזה מה שנעשה והחמאס מאמין לנו. כך שנוצר מצב שבו החטופים, בגופם, מהווים את חומת המגן האחרונה של חמאס ובמקביל הם הנשק החזק ביותר שלהם בטרור נגד מדינת ישראל. החמאס מישרים קו תקשורתי ומתכתבים עם הקמפיין של מטה משפחות החטופים. המטה מדבר על הנשים ועל אונס, החמאס מהדהד אונס. המטה מדבר על החיילים החמאס מהדהד חיילים. המטה מדבר על כך שאם תהיה פעולה החטופים יהרגו החמאס מהדהד החטופים יהרגו. אירגון בטרור חמאס אלופים בלתדלק את הפחדים הכי גדולים שלנו. לא סתם הם אירגון טרור – הם אירגון הטרור הטוב בעולם.
בניית הכח מתודלקת על ידי החמאס
״אי אפשר לחכות יותר הם חייבים לחזור הביתה – עכשיו״ אומרות המשפחות ומטה המשפחות מחדד מסרים ״לביבי לא איכפת משיחרור החטופים הוא מעוניין שהמלחמה תמשיך לעד כי רק ככה הוא ישאר על הכיסא״. ״ביבי מטרפד ופועל נגד שיחרור החטופים״ ועוד ועוד.
לאט לאט, באופן סזיפי ומקצועי מאוד, על הגב של משפחות החטופים ותוך שימוש ציני במצבם ובאינטרנסים האמיתיים שלהם נבנה בסיס כח רחב עם ההבנה או ההסכמה שראש הממשלה הוא האחראי היחיד להחזרת החטופים, כאילו שהחמאס הינו עושה דברו ולא אויב אכזר, בעל דיעה ואינטרנסים משל עצמו. ככל שזה עצוב להגיד ולא נעים להודות, כחצי שנה לתוך האירוע, חמאס הוא זה ששולט במצב, הוא זה שתקף אותנו ב-7 באוקטובר ומאז מתעלל בנו, מכאיב לנו ומפעיל עלינו טרור פיזי ופסיכולוגי בכל הזדמנות ובכל הכח. בזמן שישראל נלחמת מולו בעזה ומול דעת הקהל העולמית וגם בזירה הפנימית כדמוקרטיה, המלחמה של חמאס ״פשוטה״ וממוקדת בדה-ליגיטימציה לישראל.
שלא במתכוון, ושלא בטובת המשפחות ומטה משפחות החטופים מוצא את עצמו בקו אחד עם המסרים של החמאס וכאשר הוא עולה בקמפיין דה-ליגיטימציה לממשלה ובמיוחד לראש הממשלה, מסרים אלו מייד מצוטטים על ידי החמאס שמהדהד אותם לזירה הבינלאומית. וכך במקום שהעלאת המודעות הבינלאומית לבעיית החטופים תתורגם בעולם ללחץ על החמאס היא מתורגמת ללחץ נוסף על ישראל ועל ראש הממשלה ש״מונע עיסקה״.
החלק השני – הפעלת הכח:
נכון שלאורך כל התקופה קיימת הפעלת כח מסויימת בדמות לחץ כלפי מקבלי ההחלטות בישראל בסוגית החטופים ולא כלפי חוץ אל מול חמאס, תומכיה ובעלי ההשפעה כמו קטאר, רוסיה, אירן וכד׳. כל הזמן על אש קטנה מופעל לחץ פיזי מתון, מנטרה שמטפטפת ומטרתה לייצר ולשמר נקודת חיכוך, לבדוק כל הזמן את המערכת ולתת ל״חום״ להחליש את הברזל לקראת הפעלת הכח האמיתית.
והנה עכשיו, בימים האחרונים אנחנו רואים את הפעלת הכח בדמות לקיחת משפחות החטופים ומעגלי התמיכה שלהם בציבור אל תוך הקמפיין הוותיק של החלפת ראש הממשלה… ״אתה הראש – אתה אשם. אמירה פוליטית להחלפת ראש הממשלה הפכה להיות האמירה הראשית של מטה משפחות החטופים. פתאום המטרה המוצהרת של ההפגנות היא החלפת ראש הממשלה וההצדקה שניתנת היא שהוא מונע את החזרת החטופים במטרה לשמר את המלחמה ולהשאר בשלטון. והעדר כמו כל עדר, דוהר.
ביום שלישי האחרון עלו המפגינים לירושלים והסתערו על בית ראש הממשלה (כמה אירוני שהוא גר ברחוב עזה). זה היה מהלך מתוכנן שאורגן בקבוצות הווטסאפ. לא מדובר באיזה התארגנות ספונטנית של כמה חברה בלהט ההפגנה. לדברי אנשים שהיו שם זה היה נראה כמו מהפכה בדרום אמריקה ונראה היה שעוד רגע המפגינים יכנסו הביתה ויוציאו את ביבי החוצה. באיזה אופן בדיוק זה משרת את האינטרס של החזרת החטופים?
אין ספק שהפעלת הכח מנוגדת לאינטרס האחדות והקונצנזוס של המשפחות. למעשה, משפחות חטופים רבות, מוצאות את עצמן מחוץ ל״מחנה״. אבל במקום לחבק אותן בחזרה, מטה משפחות החטופים מפנה להן את הגב, בנימוס כמובן, כי כל אחד יכול להביע את רגשותיו כפי שהוא רוצה. אבל שני הצדדים אומרים שהמטה לא מייצג את אותן משפחות. אז איזה משפחות חטופים מטה משפחות החטופים כן מייצג? האם את אלה שכל כך מיואשות שהן פשוט רוצות להרגיש שעושים משהו? או את אלה שכבר אין להן כח והמשפחות האחרות הן קבוצת התמיכה שלהן? או אולי את המשפחות ממחנה ״רק לא ביבי״? המצב כל כך גרוע שהוקם אירגון משפחות חטופים נוסף מימין, מטעם פורום תקווה שדווקא כן תומך בממשלה. אז איפה באמת נמצאות משפחות החטופים או שעכשיו ביבי חופשי לבחור עם איזה אירגון נח לו יותר להיות בקשר והוא תמיד יוכל להגיד שהוא פועל בתאום ובברכת המשפחות.
מטה משפחות החטופים פועל בניגוד אינטרסים מובנה לרעת משפחות החטופים.
אני יודע שזו אמירה קשה מאוד, אבל היא נכונה וקל להוכח אותה. המטה טוען כי המדינה נמצאת בניגוד אינטרנסים מול המשפחות, כי בדילמה בין ניצחון מלא במלחמה והשמדת החמאס להצלת החטופים והחזרתם לא בטוח שהחטופים יקבלו קדימות. זו טענה הגיונית ואכן יש כאן ניגוד אינטרסים. בנוסף, המטה טוען שביבי בעצמו נמצא בניגוד אינטרסים מול המשפחות כי סיום המלחמה הוא תחילת החקירה וביבי לא מעוניין שזה יקרה – וגם זה הגיוני.
מול שני אלה תפקידו של מטה המשפחות הוא ליצג את המשפחות ולוודא שהאינטרס של שחרור החטופים מקודם ומקבל כל הזמן עדיפות. אבל, וזה אבל גדול מטה משפחות החטופים נחטף בעצמו על ידי המנגנון רק לא ביבי אשר כרגע שואב את כוחו מהתמיכה במשפחות החטופים ומתרגם אותה לתמיכה בקמפיין הפוליטי נגד ביבי. המטה כבר לא באמת מייצג או משרת את המשפחות, הוא הפך לקונכיה חלולה בה עבר להתגורר גוף אחר.
שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
בהינתן ההזדמנות להפיל את ראש הממשלה, להוריד אותו באופן מלא מעמדת כח אולי אפילו עם קלון, האם מטה משפחות החטופים יתעדף את האינטרס של משפחות החטופים? האם אותם אנשים שקוראים לשחרר את החטופים בכל מחיר עכשיו – בהינתן שהמחיר הוא עוד 8 שנים עם ביבי, האם הם יתמכו בכך? האם זה מחיר שהם מוכנים לשלם?
זה ניגוד האינטרסים של מטה משפחות החטופים ולכן במתכונתו הקיימת ולכן הוא לא יכול לייצג את המשפחות.
מפת האינטרסים
מבט מהיר במפות האינטרנסים מגלה מצב מטורף, באופן פרדוקסלי האינטרסים של ביבי ומשפחות החטופים קרובים יותר מאשר האינטרסים של המשפחות והמטה שאמור לייצג אותן.
- משפחות החטופים – אינטרס אחד חד וברור שכל החטופים יחזרו הביתה בהקדם האפשרי.
- מדינת ישראל – לנצח במלחמה ולהחזיר כמה שיותר חטופים. הלוואי שאפשר את כולם. ואז ניקוי אורוות.
- מטה משפחות החטופים – לא ברור. ברור לכולנו שהוא חייב להיות זהה לאינטרס משפחות החטופים ושכרגע זה לא כך.
- ראש הממשלה – היסטורית האינטרס של ביבי הוא להשאר בשלטון. זה לא השתנה ב-7 באוקטובר וגם לא ישתנה בעתיד. יחד עם זאת, בנקודת הזמן הזו האינטרס של ביבי זהה לאינטרס של מדינת ישראל. ניצחון מהיר והחזרת החטופים ישאירו אותו בשילטון יותר זמן ויותר חזק מאשר גרירת רגליים, הארכת המלחמה ומוות של חטופים. שחרור החטופים בפעולה צבאית או מתוך מו״מ קשוח מחזק את ביבי ויש לו אינטרס מובהק שזה יקרה.
אז מה אפשר וצריך לעשות?
יש כל כך הרבה שאפשר וצריך אבל אתן כאן מספר דוגמאות בלבד.
להתמקד בחשוב ולא בקל או בפופולרי:
ראשית יש להזיז את עיקר הפעילות מלחץ על ממשלת ישראל (שזה קל וזמין אבל לא יעיל) ללחץ על חמאס והמדינות התומכות. למה אנחנו צריכים לתת לאויבים שלנו חומרים נגדנו כאשר אנחנו יכולים לתקוף אותם ולהעביר אותם לעמדת מגננה.
חייבים תיעדוף:
למרות שזה קשה צריך לסמן את מי מהחטופים יש יותר סיכוי לשחרר. זה לא צריך להיות גברים ונשים או גילאים, אלא נתונים שיש להם משמעות עבור החמאס. הנוסחה של לשחרר את כולם או כולם תמורת כולם, לא יכולה לעבוד. קודם כל כי יש אסירים שאנחנו לא מוכנים לשחרר ובצדק. חלקם רוצחים מזדמנים שרצחו פעם אחת אבל חלקם רוצחים סידרתיים, האסון שהם יביאו עולה על התועלת, מה גם שזה יעניק לחמאס הישג משמעותי – ניצחון תודעתי – מימוש מטרת בסיס עבורה יצא למלחמה. ומהרגע שהם יוכלו להציג הישג משמעותי וניצחון המשמעויות האיזוריות על ביטחון המדינה ברורות.
אבל גם מצד החמאס אין לזה התכנות. ראשית, בחמאס לא יודעים איפה כולם, חלק מהחטופים בכלל לא אצלם, אבל גם כי החטופים הם המגן האנושי שלהם. בקיצור זה לא סביר ולא יקרה. לעומת זאת לשחרר אדם אחד או שניים…. זה דווקא כן אפשרי אז בואו נתחיל בצעדים קטנים. לדוגמא: עודד ליפשיץ, אדם מבוגר מאוד, פעיל שלום שהסיע עשרות אם לא מאות עזתים חולי סרטן לבתי חולים בישראל, סייע להם,טיפל בהם, דאג להם, העזתים מכירים אותו. אפשר למקד בו קמפיין עולמי? שחמאס חטפו ומחזיקים בפעיל שלום, אדם שעשה המון למען העזתים… אולי נמצא גם עזתים שידברו בשיבחו – יש עם מה לעבוד.
פעילות בחו״ל מול מרכזי חמאס והשפעה על החמאס:
צריך לארגן ולתחזק פעילות ישראלית חזקה בקטאר, בדוחה מול מטה החמאס, מול המלון של איסמעיל הנייה וחאלד משעל ושיעצרו את המפגינים ושיהיה בלאגן בכל העולם. אולי צריך לתת להם דרכונים דיפלומטים כדי להגן עליהם. אולי הם צריכים בכלל להיות אמריקאים. כנ״ל הפגנות ופעילויות מול השגריריות של אירן, וקאטר ולבנות מסרים שמתאימים להפגנות האלו – לחץ על החמאס. לדוגמא – LET MY PEOPLE GO ברוח חג הפסח. או כמה עוד עזתים צריכים למות כדי שתשחררו את האנשים שחטפתם?
רדיו עזה
הקמת תחנת רדיו שתשדר כל היום לעזתים לשחרר את החטופים. וחדשות מהזווית שלנו. שידעו באמת מה המצב שלהם. שידעו באמת מתי הסיוע ההומניטרי מגיע שידעו באמת כמה חטופים שלנו יש אצלם והשהמלחמה תסתיים כשיחזירו אותם הביתה. רוצים לחזור הביתה? גם החטופים הישראלים רוצים לחזור! בואו נעשה להם משחק נושא פרסים – הבאת מידע שהוביל לשחרור חטוף זכית ב… או מוזמנים לצאת מעזה עם חטוף. תקבלו אזרחות, כסף וכו׳.
שיחת טלפון מחטוף
בואו נעודד עזתים לתת לחטוף לעשות שיחת טלפון הביתה. בתמורה ל-10,000 דולר.
שיחת טלפון מאנשי הנוחבה ששבויים אצלינו למשפחות שלהם
שיתקשרו הביתה, למשפחות, לאמא ויתחננו שיפעלו לשחרורו החטופים כדי שהם יחזרו הביתה. משפחה שתחזיר חטוף תקבל את הבן שלה בחזרה…
יש עוד המון דברים שאפשר לעשות כדי לשפר את הסיכוי לחזרתם, לפחות של חלק מהם.
שינוי מדיניות המטה
משפחות החטופים הן לא אירגון מחאה הן בשר מבשרה של הארץ הזו. ותמיכה בהן היא הלגיטימציה היחידה להמשיך. נעצור את הקמפיינים נגד הממשלה ונגד ביבי. זה לא עניינן של המשפחות. ההפך, בואו נזמין את ביבי לעצור פעם בשבוע בכיכר החטופים, לשאול מה המצב, להגיד שלום. להתחבר. לשתף ולספר. שיעשה ישיבת ממשלה מכיכר החטופים. את הממשלה צריך לחבק (לא כי היא טובה אלא כי צריך אותה) חייבים ליצור מחוייבות אישית ולקשור אותה לפעילות של מטה משפחות החטופים. מטה המשפחות הוא לא אירגון מחאה, הוא לא אירגון של נגד, זה אירגון שנולד מכאב וממשבר וכל כולו מתעסק בטוב, בהחזרת החטופים. כולנו צריכים להיות חלק מהאירגון הא-פוליטי הזה.
מעקב אחר התרומות וההוצאות
אף אחד לא יודע כמה כסף יש במטה משפחות החטופים. יתכן שהעניין הכספי לא מטופל ולא מנוהל וסכומי כסף גדולים יוצאים ללא ביקורת. זה מזמין שחיתות ויש לנהל את זה באופן מפוקח ושקוף. למשל, שקיפות במידע כמה מהכסף של התרומות שקיבלו משפחות החטופים מושקע בנכסים מיתוגיים / תדמיתיים / פוליטים של קבוצת רק לא ביבי וכמה מושקע באפיקים מניבים לטובת המשפחות ושיחרור החטופים.
סיכום על גבול האופטימי
זו תקופה לא פשוטה לאף אחד מאיתנו, כל אחד חוטף מהזוית שלו והיד עוד נטויה. הרבה אמיתות מתגלות כשקרים והרבה עובדות מתגלות כדימיונות. ועדיין, אני רוצה להאמין שיש דברים שהם ביסודות. לדוגמא, ששחיתות לא מנצחים עם שחיתות. שאפשר לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן אבל לא על כולם כל הזמן. שהמנהיגים יודעים לקחת אחריות אישית ולהשאיר את המפתחות, בלי ״לסדר קודם את החדר לפי טעמם״. שמדינת ישראל עושה הכל כדי להחזיר את החטופים והשבויים הביתה. שאנחנו לומדים מהטעויות שלנו ושל האחרים ושיום אחד עוד יהיה פה שלום. כן, עם אותם הערבים שאיתם אנחנו נלחמים היום.
גם בחושך הנורא שמסביב יש לי נקודת אור וזה אני. זה החינוך שקיבלתי, זה סרגל הערכים שלי, זה התרבות והמסורת שלי כישראלי וכיהודי, זו הרגישות והאלרגיה שלי לשקרים, מניפולציה ודמגוגיה והעובדה שאני לא שוכח מי אני ובמה אני מאמין. אני מאמין שאני לא לבד ואני מאמין שיהיה פה טוב. אני עוד לא יודע איך או מתי, אבל ככה אני מאמין.
הכותב: ערן יורן
אסטרטג עיסקי פוליטי וכותב תוכן. בעברו הקופירייטר של ראש הממשלה אריאל שרון.
* הפוסט כולו מהווה שיתוף בדיעה אישית ואין בו קריאה פעולה, ניסיון לשכנע או עידוד לאלימות מכל סוג.
* במידה ומצאתם אי-דיוק אשמח לעדכן
* ט.ל.ח