אולי כדאי שנתחיל לרכוב מול התנועה, כדי שבזמן אמת נוכל לראות את הנהג השיכור שדוהר לעברינו על השוליים ונוכל להציל את עצמנו? כי אם נשאיר את פתרון הבעיה לפוליטיקאים, נמצא את עצמינו מורשים לרכוב על טריינר בסלון בלבד, כי כך לא יהיו תאונות אופניים בכלל.
אני קורא את התגובות של המערכת הפוליטית ושל מקבלי ההחלטות שממלאות את הרשת אחרי תאונת האופניים האחרונה, בכוונה אני לא כותב איזו תאונה, כי אחרי כל תאונה התגובות הן מאוד דומות, ככה שהפוסט הזה תמיד רלוונטי. והתגובות הן טיפשיות ומעידות על בורות במקרה בטוב. קבוצה של אנשים שלא רכבו מימהם, לא מבינים את הספורט אבל יודעים להגיד שצריך להוציא חוק שאסור לרוכבי אופניים לרכב על כבישים בינעירוניים. איפה הם רוצים שנרכב? במסדרונות הכנסת?
כשרכיבת אימון כביש ממוצעת היא בין 80 ל-120 ק”מ, כשקצב הרכיבה הממוצע הוא בין 30 ל-50 קמ”ש אי אפשר לעשות את הרכיבה בעיר על שבילי אופנים בין כבישים מדרכות ואמהות עם עגלות. כשאתה רוצה לעשות אימון עליות אבל גר בתל אביב האם תיסע לרכיבת אימון על מדרכות חיפה? זה הרי אבסורד.
רוצים יותר קיצוני? אתה רוכב הרים. 90% מהזמן אתה בשטח, אבל באמצע הרי ירושלים, שביל קק”ל שרכבת עליו מסתיים בכביש, ולהמשך השביל עליך לרכב כ-2 ק”מ על כביש בינעירוני. האם שוטר יעצור אותך? זה הרי כל כך לא הגיוני.
אז אפשר להסכים שרכיבת אופני כביש היא ספורט מסוכן. במיוחד בישראל, ויכול להיות שצריך לחייב את כל רוכבי הכביש ללבוש חולצות צהובות, כמו שחייבים קסדה. אבל כאן זה נגמר. אנחנו עדיין דמוקרטיה, ועדיין אופניים הם ספורט מדהים. ואם אנשים בוגרים שמבינים את סכנה בוחרים לקחת את הסיכון ולרכוב, זו זכותם.
רוצים הצעות לשיפור הבטיחות? סבבה.
- תיסללו שוליים רכבים יותר, ושמרו עליהם שיהיו נקיים ומאספלט טוב וחלק. מבטיח לכולם שרוכבי הכביש יתרחקו מנתיב הנסיעה.
- הגביהו את הפס הצהוב, כמו בדרך לאילת, נהג שיעלה על השולים יתעורר ואולי תמנע תאונה.
- רוכבים עם הפנים לסכנה! אולי כדאי שבדרכים בינעירוניות רוכבי האופניים ירכבו נגד כיוון התנועה, כמו הולכי רגל. ויוכלו לראות את הסכנה הבאה מולם ואולי אפילו יצליחו להתחמק.
- אולי לבישת חולצות צהובות תגביר את הנראות של הרוכבים. וניתן לחייב את זה כמו רכיבה עם קסדה.
והעיקר, שתהיה לכולנו רכיבה מהנה ובטוחה.
נכתב כתגובה למאמר המצורף מתוך Ynet:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4109184,00.html
כותב: ערן יורן | 16 באוגוסט 2011