בגיל 17 אמרתי להם יפה שלום, לקחתי את מפתחות המכונית של אבא ונסעתי קדימה לכבוש את עתידי. הבנות אהבו את האוטו של אבא, אני אהבתי את הבנות, האופניים היו זרוקים במחסן, ומבחינתי העולם היה מושלם.
די מהר, מיד אחרי הגיוס, הבנתי שהעולם לא כל כך מושלם, אבל לקח לי עוד 10 שנים להבין, שמה שחסר לי בחיים (חוץ מכסף, אהבה וקריירה מצליחה), זה אופניים. וככה, יום אחד, מצאתי את עצמי מסתובב בין חנויות האופניים ומחפש אחר נעורי.
יש משפט ברזל (לא אלומיניום ולא קרבון), האומר: “לרכוב על אופניים לא שוכחים”, ההמשך של המשפט צריך להיות: “אבל לוקח זמן להיזכר, וחוץ מזה יש גם כמה טריקים חדשים שכדאי ללמוד”.
אז לכל מי שחוזר לרכוב אחרי שנות נהיגה רבות (יש הבדל גדול בין נהיגה לרכיבה. ברכיבה אפשר ליפול), זו הזדמנות שלכם לצחוק מהפדיחות שלי, לרכב ולעשות את הפדיחות שלכם.
מה קורה כשמתקמצנים? מרזים
בחצי השנה הראשונה, מיד לאחר שקניתי את האופניים הראשונים שלי, הורדתי 10 ק”ג ממשקלי. זה היה פשוט תענוג. כולם אמרו לי שאופניים זה ספורט של משקל, שהאופניים עצמם צריכים להיות קלים. אבל אופניים קלים עולים הרבה כסף, ולא כל כך התחשק לי להוציא הרבה כסף. אז רכבתי על אופניים פחות יקרים ויותר כבדים, ולמרות שהם נשארו באותו משקל, אני נהייתי הרבה יותר קל.
מסתבר, שאופניים הם כלי מצוין לשריפת קלוריות, ואם לא ממהרים לאכול אותן בחזרה, כל השומנים המיותרים נמסים, עד שהגוף מתייצב על משקל חדש, בריא, מחוטב ויפה יותר.
סתם בשביל הכיף, עשיתי את החשבון הבא: קניתי אופניים ששוקלים 13 ק”ג והורדתי 10 ק”ג, אז זה כאילו אני רוכב עכשיו על אופניים ששוקלים שלושה ק”ג בלבד. תנחשו כמה צריכים לעלות אופניים כאלה?!
הטיול הראשון
עכשיו זה אולי נשמע לכם מצחיק, אבל חכו. הניסיון מלמד שהאופניים תמיד ימצאו דרכם לסלון. אין מקום נעים ונוח יותר לתיקון פנצ`רים מאשר סלון ממוזג, מול הטלוויזיה, או עם מערכת סטריאו שמנגנת את המוסיקה האהובה עליכם. נכון שזה מלכלך ולא הגיוני, אבל כאלה אנחנו. אופניים בצבע השטיח זה גם דקורטיבי וגם תמיד תוכלו לטעון בשיא התמימות: “אבל הם כל כך מתאימים”.
אופניים הם כמו יהדות, צריך לשמור על כושר ויש יתרון לגלאט כושר. את הטיול `האמיתי` הראשון שלי עשיתי עם כמה חברים. זה היה שבוע בלבד לאחר שרכשתי את זוג האופניים שלי, מיד לאחר ליל הסדר אשתקד.
רגעים ספורים לפני תחילת הטיול, הייתי עדיין בשיא כושרי: שופע ביטחון וחוש הומור, עם המון מוטיבציה ומלא מארוחת החג. בהמשך הטיול איבדתי את הביטחון, אחר כך את המוטיבציה ואחר כך שיתפתי את החבר`ה בפרטי ארוחת החג, בדרכי המקורית והמוחשית ביותר.
בעקבות הטיול המענה הזה ולאור דרישת הקהל, ביטלתי את השתתפותי בטיולים נוספים למשך כחודשיים. בתקופה זו התאמנתי ובניתי כושר. כשהגעתי לטיול הבא, החבר`ה היו מזועזעים ומופתעים כאחד. בהתחלה מהחוצפה שלי, שבכלל באתי להרוס להם עוד טיול, ואחר כך מהשיפור בכושרי ומכך שהצלחתי לסיים את המסלול בקצב שלא עיכב אותם יתר על המידה.
אני ממליץ לכם בחום, תבנו כושר לפני שאתם יוצאים לטיול הראשון שלכם, קחו את הטיול בקלות, זה בסדר להיות תמיד ראשונים (מהסוף), תיהנו מהחוויה. כי טיול אופניים ראשון הוא באמת חוויה. זה יהיה הטיול הכי קשה שיהיה לכם, אבל רק בגלל שהוא הראשון. בסופו תחוו הרגשת סיפוק ואושר, הלקוחה היישר מעולמם של הילדים.
חובה: עט ונייר
כרוכבים חדשים אתם עתידים להיחשף לעולם חדש של מושגים וחוויות, שהם חלק אינטגרלי מעולם האופניים. אתם עתידים להיפגש עם ישראלים מזן אחר, ישראלים אדיבים, אכפתיים, כאלה שתרצו לכלול בין חבריכם.
אני לא זוכר אפילו פעם אחת שבה עצרתי כדי לתקן פנצ`ר, או סתם כדי לבדוק רעש מוזר מכיוון הגלגל האחורי, מבלי שרוכבי אופניים שעברו בסביבה עצרו כדי להציע את עזרתם. בכביש, עם מכונית, זה אף פעם לא היה קורה.
בכל מפגש, ובעיקר באמצע שביל נידח אי שם, רוכבי אופניים תמיד נחמדים אחד לשני, תמיד אומרים שלום, תמיד רגועים ותמיד שמחים להחליף כמה מלים ומספרי טלפון. כאן נכנסים לפעולה העט והנייר. די מהר תמצאו את עצמכם מחזיקים ברשימה של אנשים מאוד סימפטיים, בעלי תחביב משותף לשלכם, שישמחו לשמוע מכם על הטיול שאתם מתכננים לשבת הבאה, או לצרף אתכם לטיול שהם מארגנים לשבת זו.
זכרו – טוב חבר שגר קרוב, עם מכונית ומתקן לאופניים, מ10- חברים עם מעביר אחורי XTR על עץ.
אופניים-עצים: מפגש כואב
כשאתם רוכבים ביער, היזהרו מעצים. אני למדתי את זה ביער הקדושים, ואתם יכולים ללמוד את זה ממני, למרות שאני יודע שתלמדו את זה על בשרכם (במובן הפיזי של המלה). האופניים עשויים מאלומיניום, היער עשוי מעצים, וכל מפגש בין השניים מוליד תוצאות כואבות. אותו חוק תופס גם לגבי סלעים, מדרונות תלולים, רוכבים אחרים, הולכי רגל, עזים, מכוניות, גדרות וכיוצא באלה.
לא משנה כמה שנים רכבתם בילדותך, היום אתם שוב רוכבים מתחיל. הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות הוא להחזיר, יותר נכון, לפתח שליטה הן באופניים והן בעצמכם. אתם חייבים להכיר במגבלותיכם ולא להידרדר אחר רוכבים מנוסים יותר. עדיף שהם `יבכו` שאתם מעכבים אותם, מאשר אתם תבכו שכואב לכם.
הקשיבו לעצמכם, לגופכם, והשתדלו לרכוב בחברת רוכבים ברמה קצת יותר גבוהה משלכם. כך תוכלו ללמוד מהם טכניקות רכיבה, לעמוד בקצב הרכיבה שלהם ולהשתפר.
הרבה יותר מכושר
מה שמשותף לכל אלה מאיתנו שכבר רוכבים כמה שנים, זה שכבר מההתחלה הצלחנו למצוא את האיזון העדין, שמאפשר עליה בכושר וביכולת הרכיבה, לבין שמירה על סגנון החיים שכבר היה לנו. האיזון הזה מאוד אישי ומשתנה מרוכב לרוכב. חשוב לזכור שבגיל 27 כבר יש לנו חיים ומחויבויות, עבודה, משפחה או חברה רצינית, וכולם צריכים אותנו ועשויים להרגיש, במידה מסוימת של צדק, שהתחביב החדש שלנו בא על חשבונם. חשוב, כבר מההתחלה, ליצור מצב בו כולם מרגישים שהם מרוויחים מהתחביב החדש שלכם.
אצלי באופן אישי, האופניים בנו הרבה יותר מאשר כושר. הם הגבירו אצלי את הרגישות והסבלנות לאנשים שנמצאים איתי, הם הפכו אותי לאדם רגוע ושליו יותר, נתנו לי כוח להתמודד עם הלחצים של סגנון החיים הפעיל שלי, והכי חשוב – נתנו לי זמן עצמי.
אז, ברוכים הבאים לעולם הרכיבה על אופניים.
(כתב – ערן יורן – פורסם במגזין אופניים)