לפני חמש שנים, היא הופיעה אצלי במשרד.
לא צעירה, לא יפה, אבל עם המון אופי והמון נוכחות.
יש מי שיגיד שיש לה כריזמה.
היא היתה אמורה לחזור הביתה עוד באותו היום,
אבל הגורל רצה שהיא תבוא איתי הביתה,
ותישאר חמש שנים.
“גברת דיוויס”, היא תמונה מדהימה שצילם החבר והצלם ראובן קפוצינסקי.
היא היתה השכנה של ראובן בתקופה שהוא עוד גר ועבד בניו-יורק,
הונגריה זקנה שראובן היה קונה עבורה מצרכים וירקות,
ובתמורה היא היתה צועקת עליו שהבית שלו מלא ג’וקים
ושהוא מזהם את הבניין.
יום אחד גברת דיוויס נכנסה לסטודיו ודרשה מראובן שיצלם אותה.
קשה לסרב להונגריות זקנות. תשאלו את ראובן.
חמש שנים שלא פגשתי את ראובן,
רק שיחת טלפון אחת לתקופה,
מיילים קצרים והחברות בקפה.
בפעם האחרונה שנפגשנו, ראובן השאיר אצלי את “גברת דיוויס” כדי שתככב בקמפיין שיצרתי עבור רשת מסעדות הדגים ופירות הים של ג’קו.
הקמפיין יצא, אבל “גברת דיוויס” המקורית לא חזרה אל ראובן, אלה נשארה אצלי.
(זה המקום לציין שלראובן יש יחס מיוחד ל”גברת דיוויס”)
חמש שנים שראובן ואני קובעים פגישות ומבטלים אותן,
חמש שנים ש”גברת דיוויס” לא מצליחה לחזור הביתה אל ראובן קפוצ’ינסקי.
חמש שנים בהן עברתי 2 משרדים ודירה אחת.
חמש שנים בהן “גברת דיוויס” מתארחת אצלי בבית
ויושבת לי על המצפון.
אתמול לקחתי יום חופש מהמשרד,
נסעתי לסטודיו של ראובן קפוצ’ינסקי ברחוב המרץ 2
והפתעתי את ראובן עם התמונה.
ראובן הוא לא אחד שבוכה,
אבל הוא בהחלט יודע להתרגש,
וכמחווה מדהים הוא חתם על התמונה והחזיר לי אותה “למשמרת”
תוך שהוא משביע אותי שאני ממסגר אותה וממשיך לשמור עליה.
צלם גדול יודע להנציח את הרגע,
בן-אדם גדול יודע ליצור אותו.
אתמול בשעה 14:00,
ראובן קפוצ’ינסקי הוכיח לי שהוא שניהם.
ועל כך תודה ל”גברת דיוויס”.
ערן יורן